הכרעת דין בתיק תת"ע 3077-02-11

לנאשם מיוחסת עבירה של נהיגה במהירות מופרזת 141 קמ"ש במקום 90 קמ"ש בדרך שאינה עירונית בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה.

מועד העבירה - 2.11.10 יום ג' בשבוע שעה 15:58.

מקום העבירה - כביש 40 מבית קמה לאחוזם.

המהירות נמדדה באמצעות מכשיר הממל"ז.

בשלב זה יצוין כי ימים ספורים לפני מועד הדיון, נענה בית המשפט לבקשת עד התביעה לשחררו מהופעה לדיון מטעמים, שפורטו בבקשתו. ואולם הדיון נותר על כנו במטרה לקדמו, נוכח הצהרת ב"כ הנאשם בדיון קודם ביום 23.8.11 [עמ' 1 שו' 16, עמ' 2 שו' 7-8] לפיו הוא מסכים להגשת כל חומר הראיות ללא חקירת העד [עיין החלטה מיום 15.9.11].

בית המשפט סבר לתומו, כי אם הצדדים יגיעו להסכמה בדבר הגשת הראיות או חלקן, תתבהרנה הנקודות השנויות במחלוקת, ואם לאחר הגשת המסמכים תסבור התביעה, כי נזקקת היא לעדות המפעיל ו/או עדויות עדים נוספים [למשל אנשי המעבדה של משטרת ישראל], יקבע מועד נוסף במעמד באי כוח הצדדים.

ואכן, במעמד הדיון הודיעו באי כוח הצדדים, כי הגיעו להבנה בדבר הגשת ראיות התביעה [עמ' 6 לפרוט' שו' 11], ברם הסנגור הבהיר, כי הוא שומר לעצמו הזכות לטעון לעניין משקל הראיות בהתאמה לפרטי הכפירה. [עמ' 6 לפרוט'  שו' 15-16].

מטעם התביעה הוגשו כאמור בהסכמה המסמכים הבאים:

דו"ח המהווה הזמנה לדין וכתב אישום על גביו מפורטות נסיבות המקרה, תגובת נאשם, פרטים על בדיקות שנערכו למכשיר ותנאי ההפעלה  [ת/1];

תע"צ תקינות מכשיר ללמדנו על תוצאות הבדיקה התקופתית שנערכה למכשיר ב-30.8.10 [ת/2];

העתק 3 עמודים מיומן ההפעלה של המכשיר [ת/3];

התביעה לא ביקשה לזמן את עד התביעה שהפעיל את המכשיר או עדים אחרים לדיון נוסף לצורך מתן עדות .

לפרוטוקול לא הוצהרו הסכמות כלשהן בדבר עובדות הנדרשות להוכחה על ידי התביעה.

לאחר שב"כ התביעה הצהיר אלו עדיי הודיע הסנגור כי הנאשם לא יעיד במסגרת פרשת ההגנה וכי אין לו עדים [עמ' 7 לפרוט' שו' 9] ולאחר מכן עברו באי כוח הצדדים לשלב הסיכומים.

ב"כ התביעה ביקש להרשיע את הנאשם על בסיס הראיות שהוגשו תוך שהוא מפנה להוראת סעיף 10ב לפקודת הראיות.

ב"כ התביעה סבור כי די בתיעוד שערך המפעיל בגב הדו"ח [ת/1] לעניין ארבעת הבדיקות שנעשו למכשיר בתחילת המשמרת ובסופה ובציון התוצאה, כי הבדיקות תקינות כפי שמופיע ביומן ההפעלה [ת/3].

ב"כ התביעה סבור, כי תוצאות בדיקות וידוא הכיול שנעשו למכשיר, מצביעות על תקינותו ביום האכיפה.

באשר לבדיקת התיאום סבור ב"כ התביעה, כי יש לסמוך על רישומי המפעיל בגב הדו"ח וביומן ההפעלה. מוסיף ב"כ התביעה לטעון בעניין זה, כי אם בדיקת התיאום לא הייתה תקינה המפעיל לא היה מבצע את האכיפה באמצעות המכשיר.

עוד ציין ב"כ התביעה, כי אם ב"כ הנאשם סבר אחרת היה עליו לעמוד על זימונו של המפעיל לחקירה נגדית. [עמ' 8 לפרוט' שו' 21-25].